1. העניין שבפני, בקשה שלישית מטעם התובע, למתן החלטה בהיעדר סיכומי טענות מטעם הנתבעים.
2. בטרם מתן החלטה, אפנה להשתלשלות ההליכים עד כה:
3. ביום 30.3.2011 הוגשה בקשת הנתבעים לביטול פסק דין אשר ניתן כנגדם בהיעדר הגנה. בכל הנוגע לנסיבות מתן פסק הדין, יצוין: התובענה הוגשה בשנת 2003, וביום 4.11.2003 נקבע מועד לדיון בבקשה למתן רשות להתגונן, אשר הוגשה כנגד הנתבעים.
4. ביום 28.11.2012 התקיים דיון בפני בבקשה לביטול פסק דין, במסגרתו העידו שני הנתבעים.
5. בסיומו של הדיון בבקשה לביטול פסק דין, הוריתי על הגשת סיכומי טענות הצדדים, הנתבעים הונחו להגיש סיכומי טענותיהם בתוך 20 ימים מאותו מועד, כאשר על התובע היה להגיש סיכומי תשובה 20 ימים לאחר מכן.
6. המועד אשר נקצב לצורך הגשת סיכומי טענות הנתבעים, היה 18.12.2012, ואולם עד למועד זה לא הוגשו סיכומי טענות הנתבעים.
7. ביום 20.12.2012, יומיים לאחר חלוף המועד כאמור, הוגשה בקשת הנתבעים להורות למשיב לקבל אישור ביהמ"ש לענייני משפחה לניהול ההליך כנגדם (לאור מצבו של התובע כחסוי), ולהאריך המועד להגשת סיכומי הטענות ב- 7 ימים נוספים לאחר מתן ההחלטה בנושא זה כאמור.
8. הבקשה, שהייתה מיותרת (ואני מקבל במקרה זה את הפניית ב"כ התובע להוראות סעיף 47 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות) נדחתה, וביום 20.12.2012 קבעתי כי אין בבקשה לדחות את המועד אשר נקבע להגשת סיכומי הטענות, ואולם לפנים משורת הדין הוארך המועד להגשת סיכומי הטענות, עד ליום 30.12.2012.
9. גם מועד זה חלף, מבלי שהוגשו סיכומי הטענות, ובהתאם הוגשו מספר בקשות מטעם התובע, למתן פסק דין בהיעדר סיכומי הטענות.
10. לאור האמור, ובהיעדר סיכומי הטענות, לכאורה, בהתאם להוראות תקנות 160 ו- 157 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, מן הראוי להורות על דחייתה של הבקשה לביטול פסק דין. ואולם, לעמדתי, מן הראוי כי במקרה זה תינתן ההחלטה לגופו של עניין, על בסיס הטענות והעדויות אשר נשמעו בפני.
11. הואיל וכלל יסוד בהליך השיפוטי התקין, קובע כי יש ליתן לנתבע את יומו בביהמ"ש, ככל שניתן היה פסק דין אשר נפל בנתינתו פגם, לא היו נבחנות טענות ההגנה. ראה לענין זה, מ. קשת, "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי", מה' 15, עמ' 1213, וכן ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח' 395. הואיל והנתבעים הגישו בקשה למתן רשות להתגונן, אולם לא התייצבו לדיון לאחר שזומנו לדיון כדין, אין ספק כי אין מדובר בפסק דין אשר נתינתו פגומה.
12. להבדיל, בימ"ש מאבחן בין פסק דין אשר ניתן על פי צד אחד שלא כהלכה, לבין פסק דין אשר ניתן כהלכה (ראה ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני ואח', פ"ד מח (1) 830), ובמסגרת זאת, רשאי לבטל ביהמ"ש את פסק הדין, לפי שיקול דעתו. במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה.
13. אוסיף ואציין, כי על פי פסיקת בתי המשפט, קיימים יחסי גומלין בין שני שיקולים אלו - וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר, כך קטן המשקל שיש לייחס לאחר (ראה לענין זה, ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז (4) 133).
14. במסגרת הפעלת אותו שיקול דעת, על הנתבע לפרט טעמי הגנתו, שכן השיקול המהותי בעת שמבוקש ביטולו של פסק דין, הינו סיכויי ההגנה, שכן אין טעם, תועלת או הצדקה, לביטול פסק דין, כשאין תוחלת לטענות ההגנה (וכל עוד לא נפל פגם בהליכי במסגרתם ניתן פסק הדין). ראה לענין זה, ע"א 422/63 חצרוני נ' מחמוד עבד אל חי, פ"ד יח (1) 67.
15. הנתבע מספר אחת אישר, כי התייצב לחקירת יכולת בתיק ההוצאה לפועל אשר נפתח לביצוע פסק הדין, זאת יותר מפעם אחת, ובתקופה של כשלוש שנים לפני הגשת הבקשה לביטול פסק דין ואילך (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 7-17). גם הנתבע מס' 2 אישר כי לגביו אירעו דברים דומים (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 4-14).
16. ייאמר כי התובע הציג, במסגרת התשובה לבקשה לביטול פסק דין, מסמכים המתעדים האת התייצבות הנתבעים לחקירות יכולת בתיק אשר נפתח לביצוע פסק הדין, וכן הציג מסמכים הנוגעים להליך של איחוד תיקים בו נכלל אותו תיק הוצאה לפועל (תיק 02-17966-04-3), הליך אשר מעצם קיומו מוחזקים הנתבעים כמי שהיו מודעים לפסק הדין עוד מספר ניכר של שנים בטרם הגישו את הבקשה לביטול פסק הדין.
17. כבר נקבע בפסיקה כי ידיעה על קיומו של פסק דין במשך תקופה ארוכה בעקבות הליכי הוצל"פ שננקטו לביצוע פסק הדין יוצרת מניעות והשתק מלטעון לביטול פסק הדין מחמת אי קבלת התביעה . בש"א (תל-אביב) 161700/08 יוסף ראובני נ' בנק דיסקונט למשכנתאות, סעיף 6 להחלטה (מאגר נבו).
18. בתי המשפט מעדיפים לעסוק במהות ככל שניתן ולפצות בהוצאות ובערובה על אי הנוחות שנגרמת למשיב כאשר מבוקש לבטל פסק דין שניתן בהעדר הגנה. לפיכך לא בנקל תידחה בקשה לביטול פסק דין גם כאשר הוגשה באיחור. יחד עם זאת כאשר הבקשה לביטול פסק הדין מוגשת באיחור ניכר מבלי לצרף בקשה להארכת מועד המפרטת את טעמי האיחור ברמת הפירוט הנדרשת, כאשר טענות המבקש בנוגע לסיבת האיחור אינן ברורות ועומדות בסתירה לדברים כהווייתם, יש מקום לבחון האפשרות לדחות את הבקשה גם אם משמעות הדבר שלא יינתן למבקש יומו להעלות טענות הגנה במסגרת הליך משפטי מלא. בר"ע 515/08 רמי ברהום נ' עיריית ירושלים (מאגר נבו).
19. עוד נקבע כי יש מקרים בהם המחדל בדמות איחור בפנייה לבית המשפט לבקשה לביטול פסק דין יהיה כה משמעותי עד שיאפיל על השיקול של סיכויי ההגנה. רע"א (חיפה) 10940-05-09 הכובש חולון מפעלי מתכת בע"מ נ' חברת גב-ים לקרקעות בע"מ (מאגר נבו).